meorero

סיפור הלידה של עינב ושלו

ביום ראשון לפני שבועיים בדיוק, בשעה 17:20 ו- 17:21 נולדו עינב ושלו. בת ובן. תאומים – אחים קטנים לנועם. 

בוקר: 

נועם – כאילו הרגיש משהו – והתעורר בבוקר מוקדם מהרגיל. כך הוא זכה לנשיקה וחיבוק ממיכל לפני שיצאה עם אבא שלה בשש וחצי לכוון תל-השומר, כדי להגיע עד שבע וחצי בבוקר. 

אני הבאתי את נועם לגן הפעוטון ויצאתי גם אני לכוון תל-השומר. מיכל ואביה הגיעו כבר (לפני הפקקים) ואילו אני זחלתי בפקק. לקראת תשע הגעתי. 

מיכל כבר נבדקה במוניטור והמתינה לאולטרה-סאונד במיון-נשים. 

דפי ק. הגיעה גם. דוּלה מקסימה שהייתה גם בלידה של נועם. 

בירוקרטיה, רישום, ניטור – הכל עבר תקין ובצהריים “שוחררנו”. להגיע עוד שעתיים וחצי למחלקת נשים. 

אנחנו ניתוח מס’ שתיים במשמרת אחרי צהריים. 

ביקרנו במלונית את בן דודי ערן ואישתו יערה שילדה שבוע לפנינו תאומות. 

הניתוח: 

אני בבגדים ירוקים מצחיקים שלבשתי בחדר מעבר. כובע, מטפחת קשורה לפה. דקה מתלבש, ודקות ארוכות ממתין במתח. 

חדר מעבר… אני סופר מרצפות הלוך ושוב. נתן מחכה בחוץ. 

סוף סוף קוראים לי. 

מיכל מונחת על מיטת הניתוח. נראית עייפה מיום צום. 

מיכל עטופה גם היא. אני ליד ראשה. והיא בסדין שמסתיר את פלג הגוף התחתון. כאילו שם זה הצד האפל של הירח. מחוברת לצינורות. 

אוחזים ידיים.

לידנו מכונת שאיבה עם נוזל אדום בפנים מתמלא… ורופא (מרדים) ומסכי מוניטור. וסדין באמצע הגוף. מסתיר את “הצד ההוא”. 

הם שם מהצד השני לוחצים ומושכים. משאבה שואבת נוזל אדום אדום. כתפיה של מיכל נמתחות. 

טרטורים, לחיצות…

17:20 בכי תינוקי מבורך. “הנה הילדה יצאה” מכריזים מהצד השני. 

כמה שניות חולפות. 

17:21 בכי תינוקי שני. “השני בחוץ” מכריזים. 

“הם בסדר? הכל בסדר?” שואלת מיכל.

“כן – שמעת אותם!” עונים. 

שניות עוברות והם לידינו, טופלו בידי המיילדת. 

תינוק עטוף בסדין בידי, ושני בידי מיילדת – אני הולך לחדר התינוקות. שם הם נשארים. 

חוזר למיכל להתאוששות. 

היא שוכבת שם שעתיים ומועברת למחלקת יולדות ב’, חדר 9. 

בחצות הלילה, אחרי שפגה ההרדמה כבר יורדת עם אחות.

עינב נולדה במשקל 3,008 גר’. עטופה לגמרי בקרום הלבן, ה- ורניקס. 

שלו – דקה אחריה – במשקל 2,475 גר’. חלק לגמרי מקרום.

בגיל יום עברו שניהם – קודם עינב ואחריה שלו – לטיפול נמרץ בגלל אירועי הכחלה. לא קל להבחין בזה אבל האחות הבחינה.

ואני נזכר במשפט שאמר ויקטור חסון (שייקה לוי מהגשש החיוור) בסרט “גבעת חלפון אינה עונה”

אתה מתחיל (מכחיל) בלי להודיע…

יעני אתה ממשיך בלי להודיע

בילו יום בטיפול נמרץ ולא חזרו להכחיל. 

ברוך השם. 

עוד 4 ימים ב- “מעבר, למעקב. 

עברו בדיקות יסודיות. א.א.ג, צילומי ראש, בדיקות דם, בדיקת נוזל עמוד שדרה. ממש יסודי.

לא מצאו משהו.

ביום שני, 11 ביולי חזרנו הביתה.